בשבת בראשית השתא היינו בצפת בהמשך לשמחת תורה. לרב אליהו נולד נכד וכל העיר באה לברית (בזכות זאת שוחררתי במהרה מבית כנסת הרב מאוברטש בו ננעלתי בטעות).
בליל ש"ק הלכתי לטיש ע"פ הוראות: רד לכיוון התחנה המרכזית, הוא ממש ליד. בחצי הדרך יש קיצור ימינה כי הכביש מעגלי. הסימון חנות עם עמוד. ראיתי עמוד ושני נערים יורקים גרעינים באים מולי. "אתם יודעים היכן האדמור מנדבורנה?" "לא!" טפו, ירק אחד הנערים החמיץ פנים והשניים עברו אותי.
בהמשך חסיד שמן ושמח ומשפחתו הלבושה באחידות הסביר שכבר עברתי את הקיצור ונותרה לי רבע שעה ישר הלאה. יש שם קבוצת יהודים לומדים תורה, הרבי ממול, תשאל אותם ויסבירו לך בדיוק. ואכן כך היה. בעברי את הרחוב והנה זוג הנערים שוב בא מולי (מהסיבוב). "נדבורנה זה פה!" (טפו) הם אמרו. כלומר הם ידעו. "מאיפה אתה" מבית שמש. "מה הביא אותך לחור החשוך הזה" הייתי המום. לרגע התחלתי לענות: "אתם מכירים את הסיפור על" כן מכירים את כל הסיפורים. "הגשר..." כן כן הגשר מכירים טפו. הסתובבו והלכו להם.
נכנסתי, וביהמ"ד היה רק. לקחתי ספר של הרב מרגליות על מאמרי ר"א ברשב"י בזוהר ובגמרא. הספר יצא בשנת תש"ז. בהקדמה כתב (אני מצטט מהזכרון ובלשוני): הפעם אשנה ממנהגי ואספר משהו על עצמי. אני כרגע במחפורת בביתנו שבירושלים עיה"ק ת"ו. פגזים נופלים סביב, ה' ישמרנו ויצילנו ועפר ממלא את האויר. וחשבתי: מה מביא אותנו לכך שנלחך עפר ויגרס בחצץ שינינו. מה הביא אותנו אל הבור החשוך הזה...
באותו הרגע נכנס הרבי, קמתי לכבודו והנחתי את הספר. הזמינו אותי לשבת בקרבתו, ואט אט הצטרפו האורחים והתלמידים. מנות מנות התקדם הטקס, ושירה צפתית באמצע. (גיליתי לתדהמתי ש"ושמרו בני ישראל" שמו"ח ומשפחת אשתי שרים, משם. שניהם היו מורים בעיר) . חיכיתי לתורה, אך היתה רק שירה. הטיש נמשך ורק ממש שניות לפני שיר המעלות הרבי אמר שני משפטים. הראשון ביידיש - שלא ממש הבנתי: משהו כמו "לך לך". והשני חציו פסוק: "ויאמר אלקים יהי אור? ויהי אור!" וחייך: אההה! אחר חזר על ההסבר: "ויאמר: אלקים יהי אור?! ויהי אור!" ושוב צחק. כלומר: אם יהודי מבקש מהקב"ה: אלקים, יהי אור! אז: "ויהי אור".
סיפרתי את מה שקרה למשפחתי, ואמרו לי שזה מאמר של הרבי מֵלֶּכוביץ' אבי שושלת אדמורות סלונים. הרבי לא אמר לך לך, הוא אמר: הסבא מלכוביץ' אמר...
אם תפגשו את הבחורים הנ"ל מצפת, השואלים בשביל מה הגעתי לחור החשוך הזה, מסרו להם תודה על מה שפתחו בפניי. ויאמר: אלקים יהי אור? ויהי אור.
בליל ש"ק הלכתי לטיש ע"פ הוראות: רד לכיוון התחנה המרכזית, הוא ממש ליד. בחצי הדרך יש קיצור ימינה כי הכביש מעגלי. הסימון חנות עם עמוד. ראיתי עמוד ושני נערים יורקים גרעינים באים מולי. "אתם יודעים היכן האדמור מנדבורנה?" "לא!" טפו, ירק אחד הנערים החמיץ פנים והשניים עברו אותי.
בהמשך חסיד שמן ושמח ומשפחתו הלבושה באחידות הסביר שכבר עברתי את הקיצור ונותרה לי רבע שעה ישר הלאה. יש שם קבוצת יהודים לומדים תורה, הרבי ממול, תשאל אותם ויסבירו לך בדיוק. ואכן כך היה. בעברי את הרחוב והנה זוג הנערים שוב בא מולי (מהסיבוב). "נדבורנה זה פה!" (טפו) הם אמרו. כלומר הם ידעו. "מאיפה אתה" מבית שמש. "מה הביא אותך לחור החשוך הזה" הייתי המום. לרגע התחלתי לענות: "אתם מכירים את הסיפור על" כן מכירים את כל הסיפורים. "הגשר..." כן כן הגשר מכירים טפו. הסתובבו והלכו להם.
נכנסתי, וביהמ"ד היה רק. לקחתי ספר של הרב מרגליות על מאמרי ר"א ברשב"י בזוהר ובגמרא. הספר יצא בשנת תש"ז. בהקדמה כתב (אני מצטט מהזכרון ובלשוני): הפעם אשנה ממנהגי ואספר משהו על עצמי. אני כרגע במחפורת בביתנו שבירושלים עיה"ק ת"ו. פגזים נופלים סביב, ה' ישמרנו ויצילנו ועפר ממלא את האויר. וחשבתי: מה מביא אותנו לכך שנלחך עפר ויגרס בחצץ שינינו. מה הביא אותנו אל הבור החשוך הזה...
באותו הרגע נכנס הרבי, קמתי לכבודו והנחתי את הספר. הזמינו אותי לשבת בקרבתו, ואט אט הצטרפו האורחים והתלמידים. מנות מנות התקדם הטקס, ושירה צפתית באמצע. (גיליתי לתדהמתי ש"ושמרו בני ישראל" שמו"ח ומשפחת אשתי שרים, משם. שניהם היו מורים בעיר) . חיכיתי לתורה, אך היתה רק שירה. הטיש נמשך ורק ממש שניות לפני שיר המעלות הרבי אמר שני משפטים. הראשון ביידיש - שלא ממש הבנתי: משהו כמו "לך לך". והשני חציו פסוק: "ויאמר אלקים יהי אור? ויהי אור!" וחייך: אההה! אחר חזר על ההסבר: "ויאמר: אלקים יהי אור?! ויהי אור!" ושוב צחק. כלומר: אם יהודי מבקש מהקב"ה: אלקים, יהי אור! אז: "ויהי אור".
סיפרתי את מה שקרה למשפחתי, ואמרו לי שזה מאמר של הרבי מֵלֶּכוביץ' אבי שושלת אדמורות סלונים. הרבי לא אמר לך לך, הוא אמר: הסבא מלכוביץ' אמר...
אם תפגשו את הבחורים הנ"ל מצפת, השואלים בשביל מה הגעתי לחור החשוך הזה, מסרו להם תודה על מה שפתחו בפניי. ויאמר: אלקים יהי אור? ויהי אור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה