יום חמישי, 28 ביולי 2011

החור החשוך

בשבת בראשית השתא היינו בצפת בהמשך לשמחת תורה. לרב אליהו נולד נכד וכל העיר באה לברית (בזכות זאת שוחררתי במהרה מבית כנסת הרב מאוברטש בו ננעלתי בטעות).


בליל ש"ק הלכתי לטיש ע"פ הוראות: רד לכיוון התחנה המרכזית, הוא ממש ליד. בחצי הדרך יש קיצור ימינה כי הכביש מעגלי. הסימון חנות עם עמוד. ראיתי עמוד ושני נערים יורקים גרעינים באים מולי. "אתם יודעים היכן האדמור מנדבורנה?" "לא!" טפו, ירק אחד הנערים החמיץ פנים והשניים עברו אותי.


בהמשך חסיד שמן ושמח ומשפחתו הלבושה באחידות הסביר שכבר עברתי את הקיצור ונותרה לי רבע שעה ישר הלאה. יש שם קבוצת יהודים לומדים תורה, הרבי ממול, תשאל אותם ויסבירו לך בדיוק. ואכן כך היה. בעברי את הרחוב והנה זוג הנערים שוב בא מולי (מהסיבוב). "נדבורנה זה פה!" (טפו) הם אמרו. כלומר הם ידעו. "מאיפה אתה" מבית שמש. "מה הביא אותך לחור החשוך הזה" הייתי המום. לרגע התחלתי לענות: "אתם מכירים את הסיפור על"  כן מכירים את כל הסיפורים. "הגשר..." כן כן הגשר מכירים טפו. הסתובבו והלכו להם.


נכנסתי, וביהמ"ד היה רק. לקחתי ספר של הרב מרגליות על מאמרי ר"א ברשב"י בזוהר ובגמרא. הספר יצא בשנת תש"ז. בהקדמה כתב (אני מצטט מהזכרון ובלשוני): הפעם אשנה ממנהגי ואספר משהו על עצמי. אני כרגע במחפורת בביתנו שבירושלים עיה"ק ת"ו. פגזים נופלים סביב, ה' ישמרנו ויצילנו ועפר ממלא את האויר. וחשבתי: מה מביא אותנו לכך שנלחך עפר ויגרס בחצץ שינינו. מה הביא אותנו אל הבור החשוך הזה...


באותו הרגע נכנס הרבי, קמתי לכבודו והנחתי את הספר. הזמינו אותי לשבת בקרבתו, ואט אט הצטרפו האורחים והתלמידים. מנות מנות התקדם הטקס, ושירה צפתית באמצע. (גיליתי לתדהמתי ש"ושמרו בני ישראל" שמו"ח ומשפחת אשתי שרים, משם. שניהם היו מורים בעיר) . חיכיתי לתורה, אך היתה רק שירה. הטיש נמשך ורק ממש שניות לפני שיר המעלות הרבי אמר שני משפטים. הראשון ביידיש - שלא ממש הבנתי: משהו כמו "לך לך". והשני חציו פסוק:  "ויאמר אלקים יהי אור? ויהי אור!" וחייך: אההה!  אחר חזר על ההסבר: "ויאמר: אלקים יהי אור?!  ויהי אור!" ושוב צחק. כלומר: אם יהודי מבקש מהקב"ה: אלקים, יהי אור!  אז: "ויהי אור". 


סיפרתי את מה שקרה למשפחתי, ואמרו לי שזה מאמר של הרבי מֵלֶּכוביץ' אבי שושלת אדמורות סלונים. הרבי לא אמר לך לך, הוא אמר: הסבא מלכוביץ' אמר... 


אם תפגשו את הבחורים הנ"ל מצפת, השואלים בשביל מה הגעתי לחור החשוך הזה, מסרו להם תודה על מה שפתחו בפניי. ויאמר: אלקים יהי אור? ויהי אור.

יום רביעי, 13 ביולי 2011

מלחמת הדעות

במלחמת הדעות העכשיוית, תוך הכחשת דברי ימי ישראל, מהעבר הרחוק, ועד (ועד בכלל) הכחשת הקורות אותנו בכל יום תמיד - נמצאת גם המלחמה על האמונה בקב"ה. רעיון האמונה בייחוד - לפי דברי המכחישים, מקורה בכת מצרית של המלך הפרעוני אחנאתון, שהקים את מקדשו ועיר בירתו בין נוא אמון ובין נוף (מוף), באחתאתון - הנקרא כיום אל-עמארנה. 

השערותיהם יושבים על כרעי תרנגולת, וכיום עם התרנגולות המהונדסות והמסוממות כרעי תרנגולת לא מעמידים אפילו אפרוח צעיר. אבל כנגדם אני רוצה דווקא להעמיד כמה השערות - אשר גם הם יעמדו על כרעיים מהונדסות. ולו רק מפני שהדברים מעניינים. 

הדברים כתובים דווקא עבורכם היהודים הקוסמופוליטיים המאמינים שתוכלו להיטמע בעולם, ובייחוד להצטרף אל הקוסמופוליטיים העולמיים, ולו כנספחים לתנועות מחאה חריפה. אלא שתנועות המחאה החריפה בעולם הולכים ומתכנסים לתנועות פרטיקולריות (= חד-תרבותיות) ואנטי קוסמוסיות. אמנם יש שיתוף פעולה בין כולם, כשהעניין הוא מלחמה בישראל, ולרוב גם ביהודים, אך אתם מסרבים לראות את זה. 

לו יצוייר שאיש ערפאחו - יליד אמריקני, מה שפעם קראו אינדיאני, אשר במשך שנים מלמד את בניו ומפרסם את דרכו על האחדות עם הטבע והענווה כלפי העולם, ועל שימוש מושכל בסמים... והמספר לילדיו ולעולם על המסורות העתיקות של המעבר על גשר יבשתי בינות להרי קרח...  לו יצוייר שאיש ערפאחו זה יגלה שלפי המסורות העתיקות אלמנה או גרושה היתה מבודדת עד מותה, האם זה היה מוריד מערכה של "המסורת הטובה" בעיניו? כפי הנראה, מתיעוד נרחב של התרבות הילידית, אנשי ערפאחו וחבריהם לומדים לכבד את תרבותם העתיקה בתוך מסגרת התפיסות העדכניות, ההומניסטיות, ואף למנף את התפיסות התרבותיות הישנות כדי להגביר את הביקורת הבונה על התרבות העכשיווית, והעכשיווייתית, המתגלה כתרבות אך שווא.  

אך מה יעשה אותו איש ערפאחו שיגלה לשם דוגמא שכובע הנוצות מקורו בתרבות אחרת שהשפיעה על תרבותו. שתרבות מקורית זו היתה אכזרית ודגלה בהשמדת הטבע והאמינה ברשע ובשקר? האם לא יבדוק קודם היטב אם השמועות נכונות? וגם אם יגלה שאכן השמועות נכונות, האם יזרוק את סממני התרבות שלו לפח? או שמא יעמיק לבדוק בתרבותו, ויראה את היופי והמכבד - שבתרבותו כיום, על רקע התרבות העתיקה?

הרחקתי לערפאחו, כי בתרבות הישראלית החילונית יש סלידה מפונדמנטליזם, ולדת הממוסדת ובייחוד החרדית, יש נטייה לאהדת הפונדמנטליזם. לכן כל דיבור על התרבות היהודית הקשורה בדת היהודית - הכוללת את התורה שבכתב ושבעל פה, את התרבות הרבנית, את תנועת החסידות ואת תנועת המוסר, מבריחה את הישראלי מתרבותו, ומריצה אותו אל התנועה הקוסמופוליטית. 

אלא שמקומות המסתור בתוך התנועה הקוסמופוליטית הולכים ונעלמים כאמור לעיל. אני מציע לכם דרך אחרת. בואו והקשיבו ולימדו את התרבות של אבותיכם. הקשיבו היטב, ותגלו שיש מקום לחיבה וידידות לעמכם ותרבותכם. תגלו שאינכם צריכים לרוץ לשום מקום. תעמדו בקו אחד עם חברים המחייכים אליכם ומקשיבים לכם. אבל זה מצריך מכם זמן וכמה תנאים מוקדמים. 

עליכם לשים בצד את הקראות הפונדמטליסטית החילונית המתכחשת לתורה שבעל פה, ולפרשנות היהודית לדורותיה. עליכם לשים בצד את הביקורת על ההלכה ולהכיר בה כאסופה תרבותית מרכזית בחיי היהודים. למעשה התנאי הראשון הוא ההכרה בכך שאנחנו עם בעל זכויות. אמנם מסוכסך עם שכניו, ויתכן שאפילו הם צודקים לעתים, ועדיין: התנאי הראשון הוא הכרה בכך שאנחנו עם - כלומר לאום, עם תרבות יהודית כרקע מאחד. לא יעזור לכם להתכחש לזה. תהיו "ישראלים" או "קוסמופוליטיים" כמה שתרצו: בסופו של דבר אתם "אל-יאהוד". 

במקום "לכפר" על כך, ולמסור את נשמתכם לאויבי עמכם, הצטרפו לעמכם והשפיעו עליו ועל האחרים מתוך התרבות שלנו-שלכם. 

ולעניין און. 

להלן ...  [יושלם בע"ה בעתיד]