יום שבת, 29 במאי 2010

עד שתהא השלהבת עולה מאליה

לפרשת בהעלותך התש"ע

בעניין האש:
התורה הקדושה אומרת "בהעלותך את הנרות".
רש"י: על שם הלהב העולה. שמצווה להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה.

הלהבה וההתלהבות הם בדרך כלל קצרי מועד.
כאן התורה מצווה עלינו לדאוג להמשכיות.

בהנדסת מכונות כשבונים מנוע - מחשבים את הכוחות, כך שהכח המניע ישוב ויניע באופן המשכי.
במדעי הסביבה - מחפשים כיצד לבנות מערכת מקיימת, כזו הממשיכה את עצמה, תוך מיחזור וגלגול עם הסביבה, כך שהדשן יצמיח מחדש. "וזרח השמש ובא השמש..."  "ואד יעלה מן הארץ והשקה את האדמה".
אפילו במדע הכוחות - בפיסיקה של בעירת שמן - מדובר בתהליך כימי מהיר של התקשרות פרודות החמצן (האויר) עם הפחמן (השמן) בעקבות הניצוץ. התהליך קורה ב"הבהובים" אך אלו מהירים, עד שאין העין קולטתם - והיא רואה אור המשכי.

בכל פעם שאנו שומעים מנוע מכונית: זהו הצליל של פעולת ההמשכיות החוזר על עצמו פעמים רבות.
במחשבה חוזרת - כל קול ובמיוחד קולות חיים הן תוצאה של תהודה חוזרת ונשנית.

אך יש שמלבים את האש עד שהוא שורף ומכלה במקום להועיל ולהאיר.
וזוהי ה"תבערה" בהמשך הפרשה.

גם התורה עצמה צריכה להלמד כך שתהיה המשכית. וכמו כן צריך לקיים את התורה כך שהקיום יהיה המשכי.
וכמו שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח - לא תכבה.
והיכן זה נאמר? בקרבן התמיד! המוקרב יום יום, שחרית ובהערב שמש, בזמנים הקבועים.

ואכן אנו מתפללים, בברכת התורה בבוקר:
... והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל
ונהיה אנחנו, וצאצאינו וצאצאי צאצאינו...   וצאצאי עמך בית ישראל
כולנו יודעי שמך
ולומדי תורתך לשמה...

וכמו שכתוב בתחילת פרשת ואתחנן: "והודעתם לבניך ולבני בניך..."
וכך אנו אומרים בשתי התפילות (שחרית ומנחה) לזכר קרבן התמיד - מדברי הנביא ישעיהו (נחמות ישעיהו מגילה רביעית)
" 'ואני - זאת בריתי'  - אמר ה'
- רוחי - אשר עליך
- ודבריי - אשר בפיך
לא ימושו מפיך
ומפי זרעך
ומפי זרע זרעך
מעתה - ועד עולם

עד שתהא השלהבת עולה מאליה !

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה