יום שבת, 14 ביולי 2012

כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר
לערב שבת קודש פרשת בלק - התשע"ב. הועלה למפרע

חידוש של אפרת, אשתי האהובה, תאריך ימים בטוב ובנעימים
במעין דרשה - זוהי מלאכת הגידול המשולב של ירק מאכל ודגים הנקרא "אקוואפוניקה" בלע"ז. 
הטיית המים ונטיעת גנות "על" הנהר. 

זוהי מלאכה של שאיבת המים שבהם חיים הדגים, והשקיית צמחיה הגדלה על מים, תוך ניקוי המים במסנן חי,
על ידי אוורור הקרקע. 
מקומו של הבשר
לפרשת פנחס - התשע"ב   באפרת
השבת השמחה בשנה (ר"ח אב חל בערב שבת הבאה)

מסתבר שפטומות (עוף) ודגים חשובות יותר מבשר בקר, קטניות וירק.
לפחות מבחינת חשיבות הארוחה הניתנת לאורח. 
ברש"י על קרבנות החג (סוכות) 
  "ובמדרש רבי תנחומא:
   לימדה תורה דרך ארץ:
              מי שיש לו אכסנאי, יום א' יאכילו פטומות,
              למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה
              למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק.
    פוחת והולך - כְּפָּרֵי הֶחָגּ.
 
לא הבנתי את פשט הכתובים, אך דרשה חסידית יפה דרש רבי מנדלי מוורקי:
על פי הגמרא בסנהדרין על "גדולה לגימה... ורבי יוחנן דידיה אמר: ... ומקרבת את הרחוקים"
כאשר יהודי משקה את רעהו מים ומאכילו פעם אחת כבר נתקרבו זה לזה. 
בפעמים הבאות על מנת לחזק את הידידות פוחת והולך הצורך במתנות גשמיות, והקשר הרוחני הולך ומתחזק בלעדיהם.

ואני שמתי לב לדבר מעניין בדבר חשיבות האוכלים בעיני חז"ל, או בעיני האנשים בתקופה ההיא:
פטומות (עופות) קודמות לדגים ודגים קודמים לבשר בהמה! 
וקטניות - חשובות מירק. 

מענין.

יום חמישי, 12 ביולי 2012

תובנה מערבית בעניין אני ואתה בעברית

מסתבר שבערבית ספרותית (כתובה) כשרוצים לשאול "איך אתה אומר ... "  
הכיתוב הוא: כֵּיפָה יוּמכֶּנָךָּ אֲן תַּקוּל

כיפה - פירושו "איך", ודומה מעט ל"איפה" ול"כיצד".
יומכן - אכן, כלומר יכול
ימכנך - כלומר "יכולךָ" הדרך העברית הישנה לאמר: יכול אתה. 
תקול - פירושו: תביע את קולך, תאמר. 

אולם במקום: "כיצד יכול אתה תאמר", 
הערבית משתמשת ב: "כיצד יכול אן תאמר.

מכאן הגעתי למחשבה מעניינת. יתכן שהיתה מילת חיבור עתיקה "אן" שפירושה "מי"
והיא חוברה לפועל לפי הגוף המבוקש.
  • אן יגיד לך. 
  • אן תגיד לי
  • אן תמגידו לי
  • אן תנגידו לי
  • אן וּנגיד לכם
ומכאן הגיע אני אתה את אנו אתם אתן...

המסכימים אתם אנתי? הן?